הדברים שנשאתי בטקס חנוכת האנדרטה בכפר חסידים

30.1.2017

דבר ראשון ברצוני להודות לגיל ברנר היוזם ומבצע הפרוייקט

לברוריה בן גל זמיר שהחלה לגלגל את נושא ההנצחה ודחפה אותי ללא לאות לפנות לגיל ולא להרפות

ליובל לופן הפסל שייצר את האנדרטה

לראש המועצה האזורית זבולון  דב ישורון  שאיפשר

לעובדי המועצה שדאגו לעניינים הטכנים השונים ולצלם משה יערי

לאלי דוד,  ראש הוועד המקומי בהתנדבות של כפר חסידים

לגד יעקבי תושב כפר חסידים שמארח אותנו במוזיאון שלו אחרי הטקס

לדודו צור רקפת ירון בכר וחנן מהמל"מ

ולכולכם שהגעתם להשתתף בטקס חנוכת האנדרטה להנצחת  אבי – מאיר מקס בינט, לוחם סתר ששליחותו המודיעינית האחרונה הייתה במצרים.

מכאן אני רוצה להגיד שאני ממש שמחה שכפר חסידים הסכים  לתת אכסניה לאנדרטה – אני חושבת שהכי נכון היה להציב אותה במקום בו התגורר אבי וגם למד . מקורות חייו מאז שעלה לפלשתינה עם הוריו ובעקבות אחותו  נראה שהשאיר עקבות בלא מעט מקומות – אבל כולם זמניים.  לא רחוק מכאן, בנהריה כתב ב 1950 את הטקסט המבטא את אהבתו לארץ – הוא ביקר בהרבה מקומות בעולם – רק כאן מרגיש "בית פשוט בית"  (קריאה)

במרץ 1936 10 חודשים אחרי שאבי והוריו הגיעו לפלשתינה – הגיע לכפר חסידים , עבר קורס צבאי של ההגנה והתגורר שנה אצל משפחת זמיר. התקופה – מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט – המרד הערבי. אצל דוד זמיר למד את ענפי החקלאות השונים ושרה ראתה אותו כבן שני לה.  לאבי, מאיר הייתה מחשבה להיות איש ההתיישבות העובדת, להתיישב בקיבוץ . מאיר שמר על קשר עם המשפחה והגיע לבקר גם אחרי שפנה לדרכים ומשימות אחרות.

ואכן למד גם באופן תיאורטי והבאתי את מה שכתב בתקופת שהותו כאן , בכפר חסידים על המפעל, הקיבוץ…. ואפשר לראות את תכונת היקיות שלו  גם בכך שדאג לצטט מהיכן לקח כל רעיון של הקיבוץ. מספר משפטים מתוך המסמך

הגאולה האנושית היא בטבע ובעבודה

על כל חבר מוטלת אחריות עמוקה כלפי רעהו והציבור כולו

מצאתי מכתב מידידתו אראלה אותו שלחה מכפר גלעדי  והמתייחס לתובנות של מאיר מתקופת כפר חסידים, מהמכתב אפשר להבין שכל – כך אהב את מה שעשה כאן – ששקל את האפשרות של הצטרפות לקיבוץ…..(קריאה) .

בפתק שהשאיר, צוואתו ביקש לטעת עץ לזכרו ביום הולדתו – אמי עשתה זאת בגינת ביתנו והנה כאן האנדרטה מוצבת בסביבת חורש טבעי על שביל ישראל – מה יותר מתאים מזה?

באנדרטה הנר השני של חנוכה כבה – סמל לכך שאבי, מאיר בחר לשלוח יד בנפשו בנר שני של חנוכה, אבל ברצוני להקריא לכם גלויה שכתב ושלח לי בגיל שלושה חדשים מפריס ומבטאת געגועים אהבה חיים ועתיד

(קריאת הגלויה)  

אסיים את דברי בקטעים מתוך "שבילי הגבורה" שכתב יצחק שדה  (קריאה)

וסיום נוסף שאולי גם אבי חשב לכתוב – מכתב חשבון נפש שכותב  ד"ר פול קאלאניתי , לבתו בת השמונה חודשים. לפני מותו. המכתב מופיע בספרו  "בטרם לכתי", המקור באנגלית

 Paul Kalanithi When Breath Becomes Air

 " המסר פשוט: כשתגיעי לאחד מרגעים רבים בחיים שבהם  תדרשי לעשות דין וחשבון עם עצמך, לפרט את מה שאת את מה שעשית ואיזו משמעות  יש לך בעולם, אל תתעלמי מהעובדה שמילאת את ימיו של איש *גוסס באושר שאין רב ממנו, בעונג שכמותו לא ידע בכל שנותיו, עונג שאינו תאב לעוד ועוד, אלא נח בסיפוק של רוויה. בזמן הזה, ממש עכשיו, זה דבר עצום".

ושיניתי  *איש סובל בכלא בארץ אוייב שקיבל החלטה לסיים את חייו

מישל

הטקס לחנוכת האנדרטה לזכרו של מאיר מקס בינט בכפר חסידים, 30.1.2017

ר שכבה בתא כלא אפל במצרים בחג החנוכה תשט"ו – מאיר לנו את הדרך",       גיל ברנר על הצד האחורי של האנדרטה

גיל הוא היוזם הדוחף והמבצע של כל פרוייקט ההנצחה ויובל לופן הוא הפסל – המון תודה להם וכל העבוד על עבודת הצוות שלהם.

  אנחנו אחרי הטקס לחנוכת האנדרטה לזכרו של אבי, מאיר בינט הממוקמת בכפר חסידים ביציאה מהכפר ליגור על שביל ישראל. מקום נהדר להציב בו זכרון למאיר בינט.

האירוע היה מרגש, נפלא, מושקע ובכלל מעל ומעבר לציפיותי וברצוני להודות למר דב ישורון ראש מועצת זבולון שדאג לכל ההתארגנות ממש בהתראה קצרה. עד לפני שלושה שבועות לא היה ידוע היכן האנדרטה תמוקם.
המועצה דאגה לנקיון האתר, לדגלי המדינה ושל המועצה האזורית זבולון, לכיסוי בד שחור שכיסה את האנדרטה על לרגע ההסרת הלוט, לזמרת, נגן קלידים וסקספוניסט, למוסיקת רקע, לכיבוד לצלם לכסאות….
גם מזג האויר הסביר פנים – הגשם של סוף השבוע פסק והשמיים היו בהירים. האויר נקי וקריר והאוירה  ששררה באירוע – מכבדת.
ככל הזכור לי – לא היה אירוע כזה לכבודו של מאיר בינט באופן אישי מאז טקס העלאתו של אבי לדרגת סגן אלוף ע"י שר הבטחון יצחק רבין בספטמבר 1987. לדעתי היו הפעם יותר משתתפים. וכמעט כולם כאלה שבחרו להשתתף. בהחלט לא מובן מאליו.

תודה מיוחדת למארגנת האירוע לפרטי פרטים כאילו שהיה אירוע פרטי שלה – הלן בוטנסקי מנהלת מחלקת התרבות במועצה, למשה יערי הצלם והאחראי על האינטרנט שיום אחרי כבר הכניס דיווח לאתר המועצה
http://www.zvulun.org.il/%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%98
תודה גם למנחה, לזמרת, לנגנים לעובדי המועצה כולם שדאגו לכל פרט, לכיסאות, לסידור הכיבוד וכמובן לכל המשתתפים שהגיעו לקחת חלק באירוע גם אם התקיים באמצע השבוע…

בדברי הבאתי גם קטעים מתוך "שבילי הגבורה" שכתב יצחק שדה.

בחרתי בטקסט זה מאחר שהוא נראה לי מתאים לגבורת אדם שיוצא בשליחות המשרתת את הכלל והמדינה, הגבורה של אדם הנלחם על רעיונותיו, הגבורה שבהקרבה "… השליח, הפועל רק בשם שולחיו  למען שולחיו, ובמידה שזה נחוץ לשולחיו רוחב הבסיס קובע את גובה הפסגה…אין גבורה בלי מטרה הומאנית ובלי הומאניות, כי עיקרה חיוב ה ח י י ם. החיים על כל גילוייהם הטובים"

 

חוסר דיוקים בעובדות וסתירות בספר המרגל שהושכח

התיקונים שאני מביאה כאן קשורים לעובדות ולא לדעות של המחבר על התרחשויות ואירועים.
אני מבקשת שכל מי שרכש את הספר או השאיל בספריה – שידפיס ויהדק תיקונים אלה. הסיכוי לצערי שהספר יצא במהדורה מתוקנת ורחבה יותר – קלוש לדעתי. יכולה רק להביע משאלה – הלוואי. תודה, מישל.

הצוואה– המכתב שנמצא ליד הגופה שינוי וגם תרגום לא מדויק (בולט: אני אוהב אותך אני אוהב אותך במקור) שאול הוסיף – ואת התינוקת (אם לדעת שאול הייתי תינוקת – מדוע כתב שהייתי בת 4? )

התייחסות לספר "המרגל שהושכח" אודות מאיר מקס בינט מאת ד"ר שאול ובר.

המרגל שהושכח  - מאיר מקס בינט מאת ד"ר שאול ובר

נתתי לזמן לחלוף מאז קיבלתי לידי את הספר בפברואר 2012 כדי לנסות להתייחס מהראש ולא מהבטן לראות גם תגובות של אחרים גם לתוכן ולסגנון ולא רק לכותרת "הושכח".

הספר  נכלל בקטגוריה  "ספר עיוני"  שהוקדש למאיר מקס בינט, איש המודיעין הישראלי, לוחם סתר/ מרגל, שפעל במצרים בשנים הראשונות למדינה.

 אין ספק שהתרגשתי והתלהבתי מאוד כשד"ר שאול ובר פנה אלי עם ההצעה לכתוב על אבי ושהוצאת "מעריב" תומכת בפרויקט ותוציא לאור את הספר.   חיכיתי מספיק שנים שמישהו ירים את הכפפה ולא כך היה. זה לא שאין כתבים וסופרים שכתבו על נושאי ריגול,  מודיעין פרשיות שצלחו וכאלה שלא בשנים האחרונות אבל קורות חייו וסיפורו של מאיר בינט – הדילמות והשאלות שעולות בהקשר אליו כנראה לא עניינו איש מהם לפחות לא מספיק להשקיע בכתיבת ספר עליו.

המשך…

תגובה לכתבה של תום שגב
  "ההלוויה הסודית של המרגל הישראלי" "הארץ"

הכתבה התפרסמה במדור "שיעור הסטוריה"  בתאריך 16.03.2012.

התגובה שלי נכתבה במסגרת האפשרות להגיב בסוף הכתבה.

בנוסף שלחתי מייל  לכתובת  המייל של  תום שגב שהופיעה בתחתית הכתבה. עד היום (נובמבר 2013) לא קיבלתי כל התייחסות.

החלטתי להכניס את התגובה לאתר כי א. החלטתי לרכז כאן תגובות שלי שיכולים לספק מידע נכון

ב. הסיכוי שיקראו אותה באתר "הארץ"  בעקבות איזה חיפוש במנוע חיפוש – קטן אפילו מהסיכוי שיגיעו אליה באתר.

תום שגב – בד"כ מעריכה מה שאתה כותב ונכון – לא תמיד בקיאה בנושאים אבל אני הפעם נדהמת מחוסר הבקיאות שלך ומחוסר הדיוקים ומהתעוזה שלך.

1. את האתר – אני מממנת, אני הפקתי את הסרט מעבר ל -5,000 ומשהו שקל שכל משפחה של חלל צה"ל מקבלת להנצחה. לא אני ולא הבמאי הצלחנו להביא אותו להקרנה ולדיון. אם יש לך עניין כן בנושא – מוכנה לשתף אותך בנסיונות ובאכזבות שלי. אולי תוכל גם לסייע ולא רק לבקר.
2. הרחוב בתל אביב מוביל לבית הקברות קרית שאול, עכשיו הרחוב יותר תוסס אבל כשנתנו את הרחוב בשנות השמונים – זה היה עוד סימן לרצון לטשטש. פשוט מביש – את זה לא טרחת לכתוב.
3 מאיר בינט היה אדם פעיל ותוסס, אדם שרצה לתרום לחברה ולמדינה ולא קדוש – לא בחייו ולא במותו. אחרי שנחשף בעקבות נפילת הרשת – היה לנידון קהיר – נידון במשפט בקהיר על ריגול. רחובות הנקראים "קדושי קהיר" לא נוגעים לו.

המשך…

התייחסות שלי לתגובות שהופיעו ב"ספר אורחים"

התגובות  וההערות להן התייחסתי הופיעו ב"ספר אורחים" באתר הישן עד לתאריך  28.7.2008.

אני עונה לך   ולאחרים שכתבו בתגובותיהם –

☼ "נראה לי שיש מקום  להביא,במיוחד לידיעת הדור הצעיר,את מעשיו ולא פחות מזה,  את אופיו של מאיר בינט ז"ל"

☼   "חשוב להעביר את המידע לדורות הבאים"

☼  "צר לי מאד על שלא זכה ליתר חשיפה וכבוד לאחר מותו"

☼   "אנשים שכאלה ראויים להיות לנצח בכותרות הראשיות של ההיסטוריה!!!!!

☼    "אין ספק שהוא (מאיר בינט) ראוי להכרה נרחבת יותר מטעם המדינה שלצערנו סוגדת לכוכבים   בגרוש, ולטמטום החוגג",

לקח לי זמן להתייחס כיוון ש כל העניין עם הנעדרים  התחבר אצלי לכאב ולתהיות הפרטיים והאישיים שלי למרות השנים הרבות שעברו.

 – למדתי על בשרי שלא פשוט  להביא לך שהמוסדות  והגופים היכולים לדאוג לכך שמאיר בינט יכנס למורשת  ההיסטורית של מדינת ישראל – אכן יעשו זאת.  נפגשתי עם גורמים חינוכיים וצבאיים שונים, שלחתי מכתבים גם לגורמים אחרים.

 –  מינהל חברה ונוער (משרד החינוך) הכין פעילות מקסימה  על מאיר בינט תחת הכותרת "גיבורים עלומים" – (קישור מהאתר) אבל נשאלת השאלה  – כמה מחנכים ומורים נחשפים לפעילות, ואם כן, האם הם בוחרים להביא את מעשיו, אופיו וערכיו של מאיר בינט לדור הצעיר.

– לעומת זאת –   הספריה הוירטואלית  של מט"ח (גוף חינוכי)  עדיין לא הכניסה ערך "מאיר מקס בינט"  בקטגוריה "ההיסטוריה של מדינת ישראל – ביטחון מלחמות ושלום", למרות שקיבלתי תשובה לבקשתי (ב – 1.1.2007) : "כן בהחלט נראה לי שנכון לשלב את הנושא. אנחנו בונים עתה אתר גדול בהיסטוריה והערך ישולב בו."  אז עדיין מחכים ……

– גם ynet  עדיין לא הכניס קישור.

אלו רק דוגמאות.

–  יש גופים ציבוריים וממלכתיים שאומרים שיעשו למען – ונשארים באמירה, יש אחרים שלא מגיבים אפילו לפניותי;  אך יש מספר אנשים שנרתמים בתחום שלהם לקדם את  ההכרות עם  דמותו של מאיר בינט  (תוכלו לראות זאת בקטגוריות שונות ובקישורים באתר)  ואני מודה להם.

להבדיל –  נתקלתי לצערי לאחרונה בכתב של "מעריב"  שהציג את עצמו כמי שמסוגל לכתוב כתבה ש"תפתח דלתות", קיבל חומר שלא פורסם עדיין – ונעלם.

 לסיום תגובתי  הנוכחית – אני מבקשת מכל מי שנכנס לאתר ומתוודע לדמותו של מאיר בינט –  "תעביר את זה הלאה".

                                                                                                   תודה, מישל

"תרומת הייקים להקמת קהילת המודיעין הישראלי"
 פרופ.יואב גלבר, דוד נוימן – תגובה לכתבה

התגובה התפרסמה ב"מכתבים למערכת" מבט מל"מ גליון 51 פברואר 2008.

הכותרת: "שוב נשכח" ברצוני להגיב לכתבה "תרומת הייקים – יוצאי מרכז אירופה – להקמת קהילת המודיעין הישראלי" מאת פרופ' יואב גלבר (בתמצות דוד נוימן, מבט מל"מ גיליון 50).

האם מתעלמים שוב מתרומתו של מאיר מקס בינט? האם שום מדלגים עליו? התפלאתי מאוד שקפצתם שמונה שנים קדימה ללוץ ושכחתם את הראשון שיצא בכיסוי גרמני למצרים – מאיר מקס בינט שפעל בשליחות המודיעין במצרים כבר משנת 1952 ועד סוף 1954. מאיר מקס בינט עלה ארצה מקלן בעלייה בלתי לגלית ב- 1935, והיה הראשון (מידע מירון בכר) שנשלח לאסוף מידע מודיעיני בארץ ערבית בכיסוי של איש עסקים גרמני. הרקע והאזרחות הגרמנית שלו אפשרו לבינט ליצור קשרים עם הקצינים הגרמניים, פליטי מלחה"ע השנייה שהובאו למצרים ונקלטו בה בתור יועצים ומומחים לעניינים צבאיים וטכנולוגים. זאת, לצורך איסוף מידע מודיעיני חשוב ורלבנטי. יש מעט הזדמנויות לאזכור של מאיר ודווקא כתבה זו הייתה הזדמנות מצוינת. פרופ יואב גלבר הוא מהאנשים היודעים מי היה מאיר בינט ואף הרצה בערב הקרנת הבכורה לסרט "מצבה במעלה ההר" על בינט שהתקיים במל"מ בנובמבר 2004, ולכן מפליא ביותר שהשמיט את בינט מהכתבה.

מישל

כל הזכויות שמורות למישל בינט © 2017