הדברים שנשאתי בטקס חנוכת האנדרטה בכפר חסידים

30.1.2017

דבר ראשון ברצוני להודות לגיל ברנר היוזם ומבצע הפרוייקט

לברוריה בן גל זמיר שהחלה לגלגל את נושא ההנצחה ודחפה אותי ללא לאות לפנות לגיל ולא להרפות

ליובל לופן הפסל שייצר את האנדרטה

לראש המועצה האזורית זבולון  דב ישורון  שאיפשר

לעובדי המועצה שדאגו לעניינים הטכנים השונים ולצלם משה יערי

לאלי דוד,  ראש הוועד המקומי בהתנדבות של כפר חסידים

לגד יעקבי תושב כפר חסידים שמארח אותנו במוזיאון שלו אחרי הטקס

לדודו צור רקפת ירון בכר וחנן מהמל"מ

ולכולכם שהגעתם להשתתף בטקס חנוכת האנדרטה להנצחת  אבי – מאיר מקס בינט, לוחם סתר ששליחותו המודיעינית האחרונה הייתה במצרים.

מכאן אני רוצה להגיד שאני ממש שמחה שכפר חסידים הסכים  לתת אכסניה לאנדרטה – אני חושבת שהכי נכון היה להציב אותה במקום בו התגורר אבי וגם למד . מקורות חייו מאז שעלה לפלשתינה עם הוריו ובעקבות אחותו  נראה שהשאיר עקבות בלא מעט מקומות – אבל כולם זמניים.  לא רחוק מכאן, בנהריה כתב ב 1950 את הטקסט המבטא את אהבתו לארץ – הוא ביקר בהרבה מקומות בעולם – רק כאן מרגיש "בית פשוט בית"  (קריאה)

במרץ 1936 10 חודשים אחרי שאבי והוריו הגיעו לפלשתינה – הגיע לכפר חסידים , עבר קורס צבאי של ההגנה והתגורר שנה אצל משפחת זמיר. התקופה – מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט – המרד הערבי. אצל דוד זמיר למד את ענפי החקלאות השונים ושרה ראתה אותו כבן שני לה.  לאבי, מאיר הייתה מחשבה להיות איש ההתיישבות העובדת, להתיישב בקיבוץ . מאיר שמר על קשר עם המשפחה והגיע לבקר גם אחרי שפנה לדרכים ומשימות אחרות.

ואכן למד גם באופן תיאורטי והבאתי את מה שכתב בתקופת שהותו כאן , בכפר חסידים על המפעל, הקיבוץ…. ואפשר לראות את תכונת היקיות שלו  גם בכך שדאג לצטט מהיכן לקח כל רעיון של הקיבוץ. מספר משפטים מתוך המסמך

הגאולה האנושית היא בטבע ובעבודה

על כל חבר מוטלת אחריות עמוקה כלפי רעהו והציבור כולו

מצאתי מכתב מידידתו אראלה אותו שלחה מכפר גלעדי  והמתייחס לתובנות של מאיר מתקופת כפר חסידים, מהמכתב אפשר להבין שכל – כך אהב את מה שעשה כאן – ששקל את האפשרות של הצטרפות לקיבוץ…..(קריאה) .

בפתק שהשאיר, צוואתו ביקש לטעת עץ לזכרו ביום הולדתו – אמי עשתה זאת בגינת ביתנו והנה כאן האנדרטה מוצבת בסביבת חורש טבעי על שביל ישראל – מה יותר מתאים מזה?

באנדרטה הנר השני של חנוכה כבה – סמל לכך שאבי, מאיר בחר לשלוח יד בנפשו בנר שני של חנוכה, אבל ברצוני להקריא לכם גלויה שכתב ושלח לי בגיל שלושה חדשים מפריס ומבטאת געגועים אהבה חיים ועתיד

(קריאת הגלויה)  

אסיים את דברי בקטעים מתוך "שבילי הגבורה" שכתב יצחק שדה  (קריאה)

וסיום נוסף שאולי גם אבי חשב לכתוב – מכתב חשבון נפש שכותב  ד"ר פול קאלאניתי , לבתו בת השמונה חודשים. לפני מותו. המכתב מופיע בספרו  "בטרם לכתי", המקור באנגלית

 Paul Kalanithi - When Breath Becomes Air

 " המסר פשוט: כשתגיעי לאחד מרגעים רבים בחיים שבהם  תדרשי לעשות דין וחשבון עם עצמך, לפרט את מה שאת את מה שעשית ואיזו משמעות  יש לך בעולם, אל תתעלמי מהעובדה שמילאת את ימיו של איש *גוסס באושר שאין רב ממנו, בעונג שכמותו לא ידע בכל שנותיו, עונג שאינו תאב לעוד ועוד, אלא נח בסיפוק של רוויה. בזמן הזה, ממש עכשיו, זה דבר עצום".

ושיניתי  *איש סובל בכלא בארץ אוייב שקיבל החלטה לסיים את חייו

מישל

הוסף תגובה

כל הזכויות שמורות למישל בינט © 2017