ליל סדר בפרנקפורט 1952- מתוך מכתב של מאיר מאיר בינט

 יום לאחר ליל הסדר, מספר ימים לפני שיצא למצרים. היה לי סדר נהדר באופן בלתי צפוי. להיות בפרנקפורט, פעם המרכז של לימודי יהדות ולא לקחת חלק בסדר – היה לחלוטין בלתי אפשרי אז ערכתי בירורים, התקשרתי לכומר הצבאי והוזמנתי בחמימות רבה.

החוויה הייתה מדהימה, למרות שבמידה רבה זה היה שונה ממה שהייתי רגיל לו. אך הדבר העיקרי, הרגשת האחדות, חום יהודי , מסורת (כולל קניידלך עשויים בידי טבח גרמני) הכל היה שם.

בהדרגה אפילו האמריקניזם פינה מקומו לרוח הלאומית היהודית ולבסוף אם לא המדים של ה-G.I.S הייתי חושב שאני בקיבוץ בישראל. ד"א נראה לי שהסטנדרד של לימודי היהדות הוא די גבוה, הרבה יותר גבוה מאשר באנגליה. פגשתי צעירים בעלי שליטה טובה בעברית, כמה מהם חזרו מנסיעה קצרה לישראל שאורגנה ע"י ה- J.W.B . את יכולה לתאר לעצמך איך ניסיתי לחלוב מהם כל פיסת מידע. כשהדלת נפתחה אחרי הארוחה לאליהו הנביא וקריאת "שפוך חמתך.." אפשר היה להבחין שכ"א הבין את המשמעות של קטע זה הנקרא על אדמת גרמניה… ופתאום כולם יצאו בקריאת אליהו הנביא, אליהו התשבי במהרה בימינו… וקריאה זו הלכה והתחזקה כשהיא הופכת להימנון של האמונה היהודית, דמונסטרציה כנגד ציוני הדרך של ההיסטוריה העכשווית. זה D-day עבורי והמכתב הבא שיגיע אליך לא יכלול יותר ביטויים יהודיים…



סגור לתגובות.

כל הזכויות שמורות למישל בינט © 2018