מתוך מכתב שמאיר בינט שלח לרעייתו מגרמניה – דעתו על מומחים כפוגעים בשמחת היצירה

התאריך – 21.2.1952אני מצרף איחולים לבביים וברכות לשכן העתידי שלנו משמאל בצהלה, אך איני מקנא בו בהצלחתו בתכנון הפנים של ביתו אם זה נעשה בעזרת אדריכל פנים.

בהחלט אני מתנגד להצהרתך "יש הרבה להגיד לטובת התמחות". למרות שאני מכיר בכך שאני חב חיי להתמחות (פניצלין), אחת מהדוגמאות המאלפות של התנוונות , שקיעה בתוך ההמון של חיינו בתוך המאסה של חיינו "המודרניים" הוא המומחה – המעבר של כוח יצירתי שעד כה היה בחזקתם (שייך ל ) של הרבים – אם לא לומר – לכולם – לקבוצה קטנה המרוויחה, בלי הספק הקטן ביותר, ע"י תהליך זה של חלוקה מחדש ביכולת, עומק ודמיון. עם איזו תוצאה? מה זה עשה להמונים? זה לקח מהם אחד מהדברים החשובים ביותר, הדבר היקר ביותר שיכול להיות בבעלותו של בן אנוש וזה "JOIE DE VIVRE” ( "שמחת החיים"). זה דבר אחד שאי אפשר "לספק" (SUPPLY), אפילו לא ע"י המומחה הגדול ביותר בעולם – זה יכול רק לבוא מבפנים ע"י לקיחת חלק פעיל ויצירתי בבניית החיים שלך, הסביבה שלך, חלומותיך.

בדרך מסוימת, וחשיבה בקווים מאוד רחבים, זה מציב מעגל קסמים אשר, בהתייחסות לאיינשטיין שנשאל איך אנשים ילחמו אחרי מלח"ע שלישית, יגרום לאנשים שוב לעמוד אחד מול השני עם גרזנים. כן, אני חושש שיגיע זמן שכל הסמים הממכרים המסופקים ע"י 'מומחים' מפורסמים בעולם יכשלו לספק יותר תחליף לשמחת החיים – אנשים יהפכו למחוסנים. איכשהו אני לא מצליח להיות מוטרד מתמונה זו – היא במידת מה עובדת כמו תרופת נגד – היא מספקת לי כוח, שלווה ואולי בדרך אגב של אנטי קלימקס – עם שמחת חיים מסוג שצריך להיות דומה לזה של באך.

לדבר על באך – אני צריך לספר לך על קונצרט שנוכחתי בו לאחרונה באחת הכנסיות המקומיות שכלל יצירות של המלחינים בוקסטהודה, ויוולדי, פאקבל (pacabel), קורלי ויוהן סבסטיין באך והיה מבוצע יפה (BEAUTIFUL) לא במיומנות (MASTERLY) ע"י כלי קשת, אורגן ואבוב סולו. נהניתי מהערב, זה בהחלט היה, כפי שודאי שמת לב, בדיוק "כוס התה שלי". את רואה, ככלות הכל – אני לא צריך להיות "על קצות האצבעות" כל הזמן…



סגור לתגובות.

כל הזכויות שמורות למישל בינט © 2018