נהריה

תאריך 13.1.1950 – תירגום מאנגלית:

לפעמים אני עומד לפני שתיל רך שרק נטעו אותו ואיכשהו מרגיש צורך ללטף אותו – להגן עליו: לעמוד מול הרוח כדי שלא תשמיד אותו.

כן, הייתי בהרבה ארצות וראיתי נופים יותר יפים ומהממים, אך מעולם, אף פעם לא נגע הטבע לליבי באופן עמוק כזה כמו כאן, מעולם לא הרגשתי עד כדי כך חלק ממנו. כאן ורק כאן, לראשונה בחיי שאני מרגיש שהנה, זאת הגבעה שלי, זה העמק שלי, השמיים שלי, העץ שלי, כאן אני מרגיש בתחושת הכוח המיסטי השורשי של העבר שאולי אינו מסתכם ביותר מאשר בית, פשוט בית.



סגור לתגובות.

כל הזכויות שמורות למישל בינט © 2018