דברים מתוך "ערב מורשת" בשנת 1998

מתוך דברים שנאמרו בערב מורשת לזכרו של מאיר מקס בינט שהתקיים במרכז למורשת מודיעין ב-2.6.1998 (הדברים מתייחסים לתקופת הפעילות ב"גדעונים").

אורי טהון:
"את מאיר בינט) פגשתי בליוורפול (אנגליה). אני נשלחתי על ידי המוסד שלפני. מאיר למד אלחוט בקווין ביי בצפון ווילס. היה מגיע לבית האימונים ונתקלתי בו בליוורפול. נכון שהוא אהב מוסיקה. הרבה לא הייתי איתו. לקח אותי לקונצרט של יהודי מנוחין ואני – פעם ראשונה שהייתי בקונצרט. לא היה מקום אז הוא לא התבייש וארגן איזה שני כיסאות והושיב אותנו מאחורי יהודי מנוחין. בגמר הקונצרט ניגש  (מאיר בינט) ליהודי מנוחין ואומר: `two boys from Palastien'. מנוחין הביט עליו ואמר 'very nice'.

כאשר מאיר התקדם בלימודי האלחוט, לקחתי אותו ללונדון שם הייתה תחנה של המוסד. היו שמה אורי לוברני אלחוטן, שוש בנטוויץ (ד"ר קיני) ותמי עז – אולי עוד, אני לא זוכר. היות והוא לא היה שייך ליחידה האורגנית שהיו באים למוסד מהפלמ"ח ומעוד מקומות מסויימים, ביקשתי מ צביקה בנטווין שיגייס אותו למוסד. צביקה התלבט מעט. אני אמרתי – שמע, תגיד ל שאול אביגור שאני המלצתי עליו. צביקה התקשר וכך נכנס כאלחוטן במוסד.

פגשתי אותו שוב בסוף 1947 כאלחוטן ברומא, ושוב לא ראיתי אותו עד סוף 1953. הופיע אצלי בבית ואמר - לא הייתי בחתונה שלך, המתנה פה אתי (פונה למישל הבת) ואני רוצה לתת לך את זה. אני חושב שאת הכי קרובה וזאת הזדמנות טובה. הוא גילף בעצמו צלחת, עבודת יד של מאיר, וכאשר שוחררו שאר החברים מהכלא במצרים פגשתי אותם אצל אברהם  ( דר) ב- 24.2.1968  .ויש לי פה חתימה של מרסל ניניו, רוברט דסה, ויקטור לוי ופיליפ נתנזון. אז אני נותן הצלחת לך מישל שתשמרי אותה כפי ששמרתי אותה 34 שנים."

צבי גורן: (המנחה)
"אחרי לונדון שבה הוא שוהה עם חבריו עד כט' בנובמברר 1947 ב"תחנת החוף" בלונדון באותה דירה שבה שהו החבורה ושם קלטו בקלט רב עוצמה שידורים מהארץ; אח"כ לאיטליה. שם הגיע בתחילה ל מוסד עליה ב' במילנו ושובץ במעבדת האלקטרוניקה שנמצאה למעשה בעירה הסמוכה מג'נטה. יחד עם ראש התחנה הקטנה רענן רובינשטיין מייצר קשר לספינות מעפילים, ובמסגרת זו יוצאים הם גם לפעול בצרפת, במרסי משם יוצאות ספינות מעפילים לארץ.
אנחנו עדיין ערב הקמת המדינה. תוך כדי כן מגיע מאיר גם לתחנה של רומא ושם פוגשת אותו בין שאר האנשים רחל בצר (מנהלל)."

רחל בצר:
"אנחנו גרנו בעיבורה של רומא במקום שנקרא (?). בוילה הייתה תחנת האלחוט שלנו ואנחנו גרנו בה. . וילה יפהפיה. אנחנו היינו פלמחניקים, עדת צברים צעירים. מאיר היה כאילו מחו"ל. אני חושבת שבהתחלה לא נתנו למאיר הכבוד לו  היה ראוי משום שלא הכרנו אותו אבל אח"כ כשלאט לאט התחלנו להכיר אותו, אנחנו, אני מכל מקום הרגשתי את הכבוד או את המיוחדות שלו להכיר אותו וגם להיות חברה שלו. הוא היה האדם הבוגר שלנו. אחרי שהוא תפס את מקומו, הוא היה האדם הבוגר איתו, אליו הלכו להתייעץ. אני לא מעט התייעצתי איתו על דברים שנוגעים לי. מאיר היה אינטלקטואל אידאליסט דבר שאני לא חושבת שעכשיו קיים. הוא גם ידע לעצב את האידיאלים, הוא ידע לתת להם בטוי חגיגי.

סיפרו פה על קונצרט – גם אני הלכתי אתו לקונצרט ברומא. לאונרד ברנשטיין היה אז בארץ וחזר לארה"ב דרך רומא ונתן שם קונצרט. כמובן הלכנו לקונצרט הזה ומאיר הלך אח"כ בתום הקונצרט מאחורי הקלעים ודיבר עם לאונרד ברנשטיין. אמר – אנחנו שליחים, אנשי, בני מדינת ישראל ואני זוכרת שברנשטיין אמר לו "גם אני הייתי ב א ר ץ " ככה הוא אמר. אנשים שלמדו בחו"ל עברית. זכור לי עוד דבר. כשהולכים עם מאיר הולכים לבתי כנסת, לועד הקהילה היהודי. אני זכיתי ללכת איתו לבית הסוהר הממרטיני שליד הפורום רומנו. זה בית סוהר שגילינו שם שגם שמעון בר גיורא היה קשור לאותה טבעת ברזל שהייתה מוטבעת בבטון. אנחנו התרגשנו מאוד.

 (Mamertine Prison -  near Forum Romanum buried at the foot of the Capitoline Hill. It was Ancus Marcius, the fourth king of Rome, who, sometime during his reign (640-616 BC) constructed this dark, damp and foreboding subterranean structure. Among the famous who spent their last days here were….Simon Bar Jioras, the defender of Jerusalem defeated by Titus in the sack of the city in A.D. 70…).

עם מאיר אפשר היה להביע את ההתרגשות. הוא לא התבייש להראות פאתוס. הוא היה אדם מאוד אמיתי.

לימים חזרתי ארצה ולא ארכה העת וגם הוא חזר ארצה וביקר אותי ב נהלל. . . אני זוכרת שהוא כתב לי מכתב אחד. הוא כתב לי כך שהוא יוצא לטייל בארץ ישראל, בגליל העליון ושוכב לו על אחת הגבעות והשמיים בהירים ומדינת ישראל קיימת והוא מרגיש עצמו קשור לכל העם היהודי והוא כתב שהוא קשור לזה ולזה ולזה וגם לנביאי ישראל. נביאי ישראל כתב ב- "ע". הייתה לו שפה עברית מאוד עשירה אבל הוא לא נולד בארץ.

מאיר שימש לי מורי ורבי וחברי. אני חושבת שמעט מאוד נעשה כדי להשאיר את רישומו בארץ הזאת. הוא עשה כל כך הרבה דברים, היה כל כך אידיאליסט, כל כך אינטלקטואל, הוא היה צריך להשאיר את רישומו, שאנשים היו צריכים ללכת לאורו וטוב שלפחות עושים את הדבר הזה (התייחסות לערב מורשת)."