מאיר מקס בינט - קורות חיים

סא"ל בינט מאיר (מכס) ז"ל
בן עמליה ויוסף
מ.א. 0136218
נולד בהונגריה -
ז' תמוז תרע"ג (27.6.1917)
נפל -
כ"ו כסלו, נר שני של חנוכה, תשט"ו (21.12.1954)
נפל במילוי תפקידו,
נקבר בהר הרצל, ירושלים.

בן יוסף ועמליה. נולד בעיר סומבאטלי ( Sombathely) בהונגריה בימי מלחמת העולם הראשונה ואביו משרת אז בצבא האוסטרי-הונגרי. בינואר 1919 חזרה המשפחה לגרמניה, לעיר קלן מקום עבודתו הקבוע של האב. מאיר למד בבית הספר הריאלי "יבנה" בקלן והשתייך לתנועת "עזרא". בשנת 1935 עלה לארץ עם הוריו באופן בלתי לגאלי. הם עברו דרך בריסל ובאוניה ארצה ממרסי.

במאי 1935 הגיעו לחופי הארץ. מאיר עבד לפרנסתו כספן בנמל תל-אביב  במכאניקה עדינה, והתנדב ל"מגן דוד".

בימי מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט  (1936 - 1938) נמצא מאיר בכפר חסידים ,עבר קורס צבאי של "ההגנה" וקיבל הכשרה בענפי המשק השונים אצל דוד זמיר.

ב -1941 הקים בית מלאכה למכניקה עדינה שהיה ממוקם בבית פומברובסקי (פינת רחוב ירושלים ואחד העם) בראשון לציון.

משנת 1942 ובמשך ארבע שנים עבד מטעם חברת סולל-בונה בחברת הנפט האנגלו-אירנית באבדאן, איראן כאחראי במחלקה למכניקה עדינה. באותן שנים הדריך נוער יהודי והכין אותם לעליה ארצה. כמו-כן למד פרסית והשלים את השכלתו הפורמלית בהתכתבות עם אנגליה.

משנת 1946 השתלם באנגליה במקצועות הרדיו והנדסה אלקטרונית. גם בליוורפול הדריך בני נוער יהודים, הקים מקהלה והדריך אותה.

עם פרוץ מלחמת הקוממיות לא ידע מנוח ובפברואר 1948 הפסיק לימודיו והתגייס לצה"ל ב-1.2.1948.

בשנים 1947/8 שירת כקצין בחיל הקשר וכחבר ב"גדעונים". הוא עבר לאיטליה במסגרת "עליה ב" ועיקר תפקידו היה ביצור מכשירי קשר לספינות רכש ומעפילים באיטליה.

בהמשך הצטרף לחיל המודיעין. מאוגוסט 1949 שהה בעירק/אירן כקת"מ שם עסק ב"פעילות חשאית עלומה."

ב-1950 התחתן עם ג'ין ולאחר מכן חזר ללמוד שוב באנגליה, אך בשנת 1951 חזר לארץ ואז נולדה השליחות למצרים בה סיים את חייו.

בדצמבר 1951 יצא לגרמניה לבנות את הכסוי שלו כמקס בינט, גרמני ילד העיר מנהייים שם התחיל לקשור קשרים עם חברות יצוא המחפשות נתיבים למדינות רחוקות ובראשן מצרים ולבנון ומקבל על עצמו לייצג אותן.

ב -12.4.52 יצא למצרים בפעם הראשונה למשימת ריגול "איסוף מידע"  תחת כיסוי של איש עסקים גרמני - כנציג חברות גרמניות שונות. בהתחלה כנציג חברת פון-לאופנברג ליצור פרוטזות, מוצרים שהיו חיוניים גם במצרים של אז ונציגן של סוכנויות יצוא גרמניות נוספות. במהלך שליחותו במצרים ואחרי שהתערה בצמרת השלטון וביסס את מעמדו גם בקרב גרמנים שפעלו ועבדו במצרים, קיבל מינוי חשוב בסוכנות של פורד בקהיר (חברת המכוניות) בתפקיד מהנדס יועץ.

מלכתחילה נקבע כי מאיר בינט יהיה "זאב בודד" במצרים ולא יהיה לו קשר עם אף אחד משליחיה האחרים של ישראל שפעלו במצרים  וגם לא עם חוליות המחתרת הציוניות שהקים אברהם דר באלכסנדריה ובקהיר. אולם נראה כי מישהו החליט לנצל את מאיר לצרכים אדמיניסטרטיביים והוא התבקש להעביר לרשותם כסף כאשר אשת הקשר לו הייתה מרסל ניניו "קלוד". מאיר ניפגש איתה פעמיים.  באוגוסט 1952 הגיע לישראל והתריע בפני הממונים עליו על עובדות שונות הנוגעות לשליחותו אך בעיקר התלונן על הקשר שנאלץ לקיים עם אנשי החוליות במצרים. הוא התנה את שובו לשם בתיקון המעוות ורק אחרי שהובטח לו הדבר הוא נאות להמשיך.

בינואר 1953 יצא למצרים בפעם השניה ובהמשך הצטרפו אליו רעייתו ובתו הקטנה. בינט העמיק את הקשר עם צמרת השלטון המצרי ונפגש עם הנשיא גנרל נג'יב. בספטמבר פרסם העיתון הגרמני "זיג אונד ריין" מאמר גדול על שיתוף הפעולה הגרמני-מצרי ובמרכז הופיעה תמונה של הגנראל נג'יב ושל בינט בלשכתו של הנשיא המצרי.

בעקבות נפילת הרשת ("עסק הביש") נתפס גם מאיר. מרסל ניניו תחת עינויים קשים ביותר מסרה מידע על המכונית שלו וכך הגיעו אליו. הוא עונה קשות בכלא המצרי במשך 5 חודשים. יום לפני שהיה צריך לעמוד למשפט, בכ"ו כסלו תשט"ו ( 21.12.54) שלח יד בנפשו כיון שהרגיש שאין מוצא אחר עבורו (גם ממשלת עירק דנה אותו למוות שלא בפניו) ולא רצה לתת למצרים את התענוג של העלתו לגרדום בראש חוצות.

אחרי כחמש שנים, בפברואר 1959 - מאיר הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.

שלט בעברית גרמנית ואנגלית וידע צרפתית איטלקית ופרסית.

מאיר היה איש אשכולות, אהב מוסיקה ספרות ושירה, ניחן בכשרון לציור וכתיבה. מאיר  נגן בכלי נגינה שונים. אהבת המוסיקה ליוותה אותו בכל צעד וארוע בחייו.