"שורה בתשבץ", דן מרגלית, מוסף מעריב - 10.12.2004

"אני מחכה עדיין ליום, שבאיזה תשבץ באיזה עיתון יופיע הערך 'סוכן ישראלי שפעל במצרים', והתשובה תהיה מאיר בינט", אמרה השבוע בתו מישל לנאספים הרבים במרכז להנצחת לוחמי המודיעין. אחר כך הוצג סרט על איש מיוחד במינו. בינט היה מרגל פייטן. ציוני נלהב ומומחה למכשירי קשר. רב מעללים בשירות הלאומי. מאיראן עד הגדעונים שהשתתפו בהעלאת המעפילים לארץ. בשנות החמישים נשלח כאיש עסקים גרמני לקהיר.

בינט שהה בבירת מצרים כשראשי המודיעין בנימין גיבלי ומרדכי בן-צור הורו לחברי רשת הריגול הישראלית של יהודים מקומיים לבצע את פעולות "עסק הביש". הם תקפו מוסדות אמריקנים ובריטים כדי לסכסך בין המערב לבין ממשלת מצרים, ונלכדו.

לבינט לא היה קשר עימם. לבד מאחד: מהמודיעין בארץ הורו לו להתחבר אל הקבוצה לצורכי מנהלה. בינט נפגש עם חברת הרשת מרסל ניניו. כשנלכדה הקבוצה - נתפס גם הוא. הם עונו בכלאם. בנר שני של חנוכה, שלשום לפני 50 שנה, שלח בינט יד בנפשו, כדי לשמור את הסוד. כמו אורי אילן, שכעבור כמה שבועות עשה כן בכלא הסורי בהשאירו בגרביו פתק שהיה למיתוס - "לא בגדתי".

גיבורי עסק הביש, ששוחררו מהכלא המצרי רק מקץ 14 שנה, ב-1968, צפו השבוע בסרט של מישל דגן-בינט על אביה. במהלכו סיפר האסיר ויקטור לוי, שבהיותם בכלא קיבל מבינט כמה שירים באנגלית, לפני מותו. בתרגום לעברית: "החיים הם כלום, אבל כיצד חיים זה הכל/ המוות הוא כלום, אבל הפחד מפניו - הכל/ האמונה עצמה היא כלום, אבל אמונה באלוהים היא הכל", ושם קץ לחייו.

המרגל שחזר מארץ הנילוס בארון ראוי לשורה בכל תשבץ, במאוזן ובמאונך גם יחד.