תעודת זהות: סגן אלוף מאיר בינט

משדר מיוחד של גלי צה"ל

עורך:צבי גורן
שודר בתאריכים 15.4.1988 ו-22.4.1988
כל הזכויות שמורות לגלי צה"ל

חלק ראשון: בדרך למצרים

21 בדצמבר 1954. קהיר - כלא אסתיאנאף. 4 לפנות בוקר. האסיר מקס בנט מתבוסס בדמו. כעבור חצי שעה, דקות ספורות אחרי שמגיע אליו הרופא, מת בנט. הוא היה המבוגר והבכיר בנאשמים במשפט הריגול הציוני שנפתח בקהיר עשרה ימים קודם לכן.

יעברו כמעט 33 שנים עד ששר הביטחון של ישראל ורמטכ"ל צבאה, באיחור רב מדי, כדבריהם, יבואו לפרוע חוב מוסרי של המדינה לשליח שלה שהתאבד בכלאו שעות ספורות לפני שהיה אמור לעלות אל הדוכן ולהשיב על שאלות התובע המצרי. אכן הוא היה איש המודיעין הישראלי, מאיר בינט. בנובמבר 1987, הוא מועלה לדרגת סגן אלוף. ובשעה שנמסרת הדרגה לאלמנתו של בינט, אומר שר הביטחון יצחק רבין:

 יצחק רבין: הוא מילא תחום במודיעין שלנו שלא נגע למה שהיה קרוי הפרשה. הוא נפל בשליחות המדינה, למען המדינה וכאשר שירותו נתן למדינת ישראל יכולת ביטחונית הרבה הרבה יותר טובה מאשר אילולא נשא בתפקיד אותו מילא.

- מי היה סגן אלוף מאיר בינט, כיצד קרה שמצא עצמו נאשם באותו משפט בקהיר, בגין אותה פרשה אומללה שנודעה בישראל בשם "עסק הביש" שלו לא היה חלק בה?

- אחותו הגדולה רות יונס:

רות יונס: הוא היה פצפיסט, והוא היה מאלה ששמעו את בובר ורוזנצווייג, והוא היה חולם סטפן גיאורגה ורילקה, כל האלה שהיו בשביל העתיד.

- מהי זהותו האמיתית של האיש שנפל והותיר אחריו בת, שלא הספיקה להכירו ואלמנה-שותפה ג'ין?

ג'ין בינט: בסך הכל היה בן אדם שהיה יותר מדי איכפת לו. הוא חלם על עולם יפה, ארץ יפה. הוא גם חשב שנגיע לשלום עם מצרים. הוא ראה את זה לפני שאנשים אחרים חלמו את זה.

- מאיר-מקס בינט נולד בעירה קטנה, סומבוטהי, בהונגריה ב-27.6.1917. אמו, עמליה ואחותו רות הגיעו לשם מקלן שבגרמניה אחרי שאביו, יוסף בינט גוייס לצבא הקיסרי. זמן קצר אחרי שמלחמת העולם ה-1 באה אל קיצה, בינואר 1919 הם חוזרים אל העיר קלן. שם מתנהלים חייהם על פי המסורת היהודית-אורתודוקסית מזה, והגרמנית-ליברלית מזה.

- מספרת אחותו הגדולה רות יונס:

רות יונס: הבית היה קטן והמשפחה הייתה קטנה ושנינו, אחי ואני הלכנו לבית ספר תיכון יהודי בקלן, והיינו בתנועת הנוער "עזרא" שנתן לנו את אותה הרגשה שעל יד הבית יש אותו החינוך התנועתי שגם ההורים היו מאוד מרוצים מזה. הבית היה חם, ובתקווה שהכל יישאר כמו שההורים חלמו על זה, ואחרי המלחמה (מלח"ע ה-I) שמאיר נולד שלא יהיו עוד מלחמות. אבל התקווה הזאת הייתה מאוד קצרה.

- מילדותו מגלה מאיר כישרונות מגוונים. הוא מצייר, הוא מנגן, הוא מרבה לקרוא, ומגלה רגישות רבה לצד יכולת נדירה של למידה, איסוף הנתונים ומסירתם כפי שהתגלו ברבים כשהיה בן 15 והשתתף בתחרות רדיו קלן על הכנת דגם של דירת המשפחה:

רות יונס: ואז הודיעו: הפרס הראשון היה מקבל התלמיד מקס בינט אלמלא היה ברור שהוא לא עשה את העבודה לבדו. ברור שמישהו עזר לו. ובאמת - העבודה הייתה כל כך מושלמת וכל כך יפה! הוא התייאש ראשית שלא האמינו לו ושנית שבאמת אף אחד לא עזר לו. וזה אחד הזיכרונות שכל החיים שלו היו הרבה עלבונות והוא חשב שהוא יצליח ומשהו היה בדרך נגדו. בעצם הוא חלם ללמוד רפואה - הוא חלם ללמוד כירורגיה אורטופדית - וזה הוא רצה. החלום הזה התחיל - לו לא יכלו לעזור עם הרגל (הייתה לו רגל אחת קצת יותר קצרה מלידה).