בסתר, בסתר ברחובות הזרים
בעריה של סוריה ועל אדמת מצרים
ללא אחים וקרובים, בלי ידידים ומכרים
בלי עיתונים עבריים, בלי שפה, בלי ספרים
רק בשפתיים קמוצות אשר חותמות את השקט,
סוערת המלחמה אשר איננה נפסקת
מלחמת אנשי הסתר, אלא הקרויים "מרגלים"
אלא המפסידים את הקרב כאשר הם מתגלים
אלא הנופלים בכף או בחזית כמו טובי החיילים
אלא הנמצאים על אדמת האויב ראשונים ואחרונים
אלא הבוחרים להישאר תמיד - חיילים אלמונים.
בסתר בסתר הם עושים את מלאכתם
ולפעמים אין אנו יודעים את חייהם ולפעמים אין יודעים את מותם
ואנחנו שומעים על כישלונותיהם יותר מאשר על מעשי גבורתם
אבל מעבר לגבולות ולמרחק אנחנו מרגישים אותם
אנחנו חשים את אצבעותיהם ברחפן
על מפתח המשדר באותיות הצופן
אנו חשים את עיניהם הסוקרות ובוחנות
את מחשבתם המצרפת דינים וחשבונות
אנחנו חשים איך ליבם נע כמטוטלת
למראה איש במדים עומד בדלת
אנחנו חשים את הרמז הניתן, את החיוך המבוים
את הפגישות החטופות במקום מסוים
אנחנו חשים איתם את רגעי המתח והסכנה
ונזהרים איתם מהמלכודת שהוטמנה
ואנחנו עוברים איתם בלילה את דרך החלומות האכזרית
שמותר לחלום בה הכל - אבל לא בעברית
אנחנו הולכים איתם בארץ אויב הזרועה מוקשים בכל שביליה
והם משרתים את מולדתם דווקא בהתנכרם אליה
לוחמי הסתר, אנשי הסוד והסכנה
החיילים הנלחמים כל יום, כל השנה.