למיכל שלום רב, את בודאי לא יודעת מי כותבת לך – אבל אני אציג את עצמי. קראתי את המאמר ב"ידיעות אחרונות" ומה שנכתב על אביך ז"ל מאוד נגע בליבי. ב-1936 או 37 הכרתי את מקס והיינו בידידות. הורי ומשפחתי גרו בשד' רוטשילד והוריו גרו ביהודה הלוי קרוב לחשמונאים. אני חושבת שהכרנו בתנועת הנוער ומאוד חבבנו אחד את השני.

הוא עבד אז בצורפות כסף וזהב ואני הייתי תלמידה בקורס לאחיות בהדסה בתל אביב. הוא עשה לי סיכה מכסף באותיות "עליזה" ועד עכשיו אני חותמת ככה.

הוא עלה ארצה ב-1935 ואני בסוף 1934 עם הורי כך שהיינו די עולים חדשים. הוא סיפר הרבה מקלן והיה בן אדם מוסיקלי, עדין, הבין בספרות והיה אדיאליסט גדול. עברו המון שנים מאז, היום אני בת 86 ועוד לא שכחתי אותו. הוא היה שנה או שנתיים מבוגר ממני. כל יום הוא חכה לי לפני בית חולים הדסה, אפילו ב-6 בבוקר אחרי שמירת לילה והביא אותי מבלפור לשד' רוטשילד הביתה. יש לי עד עכשיו תמונה יפה ממנו שהוא נתן לי אז, הוא לובש חולצה עם צווארון רוסי ומחלל בחליל. התחתנתי כבר ב-1939, הייתי אז בת 19, קודם הורי עברו לרמת גן והקשר נפסק. אבל אני עוד זוכרת הרבה ממנו. היה לך אבא נפלא! חבל שהיית כל כך קטנה שהוא נפטר… בברכה עליזה לוי מרמור

תיקון מידע: הוריו של מאיר בינט, עמליה ויוסף התגוררו ברחוב בילו 32